מפת הקווים האדומים, ולמה לפעמים הסירוב הוא בעצם תקשורת. ואיך לנסח אחרת כשנדמה שאתם בסדר אבל קיבלתם סירוב.
סירוב קשיח - אונס, כלי נשק, חומרים מסוכנים, פגיעה בילדים. שום פרומפט לא יעקוף.
סירוב גמיש - שמדורג בהתאם להקשר. אותה בקשה תתקבל בהקשר אחד, ותסורב באחר.
אלה אבני יסוד, לא נושאים לדיון. כל פרומפט שינסה לעקוף ייכשל.
אין לו דרך לאמת זהויות. הוא לא יודע אם אתם רופא ששואל מקצועית, חוקר אקדמי, או מישהו שמתחזה. הוא יחליט לפי הניסוח, ההקשר, ומה שצוין במפורש בפרומפט.
ההצהרה על המטרה החינוכית, התפקיד, והבקשה המוגדרת - שלושה אותות שמשפיעים על הסיווג.
אם קיבלתם סירוב, קראו את ההסבר. לרוב יש שם רמז למה לבקש אחרת. “לא אוכל לעזור עם X, אבל אוכל לעזור עם Y” - זאת תקשורת, לא מבוי סתום.
תקבלו את ההצעה, או תנסחו מחדש את המטרה שלכם. בלי לאיים, בלי לעקוף.
לפעמים קלוד מסרב על שאלה לגיטימית לחלוטין - שכוללת מילה שמזכירה משהו רגיש. זה באג מוכר, ואנתרופיק עובדת על זה.
הפתרון: לנסח מחדש בלי המילה המסומנת, או להוסיף הקשר במפורש.
במקרים האלה, ניסוח מחדש פותר את הבעיה תוך 30 שניות.
בעניינים פוליטיים שנויים במחלוקת, קלוד ייתן את שני הצדדים. הוא לא יחתום על דעה. אם תבקשו “מה דעתך” על נושא כזה, התשובה תהיה מאוזנת ולא נחרצת.
זה תכנון, לא תקלה. אם רוצים טיעון לכיוון מסוים, בקשו במפורש “תכתוב טיעון בעד X” - הוא יעשה.
קלוד יסביר מושג מקצועי, אבל לא ייתן ייעוץ אישי. “מה הסימנים של דיכאון” - בסדר. “יש לי דיכאון, תגיד לי מה לעשות” - יציע לפנות לאיש מקצוע.
זה לא התחמקות - זאת אחריות. ייעוץ אישי דורש הקשר רפואי או משפטי שאין למודל.
הסגנון, הטון, הזהירות - מקור הסירובים והגבולות.
החזון של safety-first שמעצב את החלטות הסירוב.
ClaudeLearn · סוף מודול 11 · חזרה לקטלוג